מה יותר חשוב בזוגיות - משיכה או התאמה?
אפשר להכיר מישהו ולחשוב: “וואו, יש פה משהו.”
יש משיכה, פרפרים, מבטים, כימיה שאי אפשר להסביר. השיחה זורמת, הלב קצת מאיץ, ופתאום
נדמה שאולי מצאתם בדיוק את מה שחיפשתם.
ואז, אחרי כמה שבועות או חודשים, מתחילים לגלות דברים אחרים.
אחד אוהב שקט והשני חייב אנשים סביבו. אחת חולמת לטייל בעולם והשני מעדיף להישאר בבית.
אחד רוצה ילדים, והשנייה בכלל לא בטוחה. אחד אוהב לדבר על כל דבר, והשני נסגר ברגע שמתחיל
ויכוח.
ומכאן מגיעה אחת השאלות הגדולות בעולם הזוגיות: מה באמת חשוב יותר - משיכה או התאמה?
התשובה הקצרה היא שאין כאן באמת תחרות.
משיכה והתאמה ממלאות תפקידים שונים לחלוטין בזוגיות. משיכה יכולה לגרום לנו לרצות להתקרב
לאדם מסוים, אבל התאמה היא מה שעוזר לנו לבנות איתו חיים שנעים לחיות בהם.
והחלק המעניין? לפעמים יש הרבה מאחד מהם ומעט מאוד מהשני - ואז מתחילים האתגרים.
משיכה - למה היא כל כך חשובה?
משיכה היא לא רק עניין של מראה חיצוני.
היא יכולה להיות פיזית, רגשית, אינטלקטואלית ואפילו קשורה לאנרגיה של האדם שמולנו.
יש אנשים שאנחנו פשוט “נמשכים אליהם”.
החיוך שלהם מושך אותנו. הקול. הביטחון. ההומור. הריח. הדרך שבה הם מסתכלים עלינו. לפעמים
אנחנו אפילו לא יודעים להסביר בדיוק מה גורם לזה. וזה חלק מהקסם.
משיכה יוצרת רצון להתקרב, לבלות יחד ולהכיר מעבר לשיחת החולין.
אבל כאן מגיעה המלכודת: משיכה חזקה לא בהכרח אומרת שמדובר באדם שמתאים לנו.
אפשר להרגיש כימיה מטורפת עם אדם שהחיים איתו יהיו מורכבים מאוד.
למעשה, לפעמים דווקא קשרים שמתחילים בעוצמה גדולה במיוחד גורמים לנו להתעלם מדברים
שהיינו שמים לב אליהם במצב רגוע יותר.
ומהי בכלל התאמה?
התאמה היא הרבה יותר רחבה מהשאלה “האם אנחנו אוהבים אותם דברים?”
לא חייבים לאהוב את אותה מוזיקה, לראות את אותן סדרות או להזמין את אותה פיצה.
התאמה אמיתית קשורה בעיקר לדברים הגדולים:
ערכים.
ציפיות מהקשר.
דרך תקשורת.
יחס לכסף.
משפחה.
ילדים.
סגנון חיים.
גבולות.
נאמנות.
שאיפות.
והאופן שבו כל אחד מכם מתמודד עם קונפליקטים.
אפשר להיות שונים מאוד ועדיין להתאים מצוין.
ואפשר להיות דומים להפליא ועדיין לא להצליח לבנות זוגיות טובה.
אז מה קורה כשיש משיכה בלי התאמה?
בהתחלה זה יכול להרגיש מדהים.
אתם מדברים שעות, רוצים להיות יחד כל הזמן ומרגישים שמצאתם משהו מיוחד.
אבל בהמשך החיים עצמם נכנסים לתמונה.
פתאום צריך לקבל החלטות:
איפה גרים?
כמה זמן מבלים יחד?
איך מתנהלים עם כסף?
איך מתמודדים עם המשפחה?
מה עושים כשאחד רוצה משהו והשני ממש לא?
ושם מתגלה לפעמים הפער בין “אני רוצה אותך” לבין “אני יכול לחיות איתך”.
אלה שני דברים שונים.
משיכה יכולה להחזיק קשר בתקופות מסוימות, אבל היא לא יכולה לפתור כל פער.
אם אחד רוצה ילדים והשני לא, אם אחד רוצה קשר פתוח והשני רוצה מונוגמיה מוחלטת, או אם אחד
מחפש חיים שקטים והשני רוצה אורח חיים שונה לחלוטין - משיכה לבדה לא תמיד תצליח לגשר על
הפער.
ומה קורה כשיש התאמה בלי משיכה?
גם כאן יכולה להיות בעיה. אפשר להכיר אדם מדהים. הוא מצחיק, קשוב, יציב, ערכי, משפחתי,
בדיוק מסוג האנשים שההורים היו שמחים לפגוש. על הנייר - מושלם.
אבל אם אין בכלל משיכה, משהו עדיין חסר.
זוגיות היא לא רשימת אקסל.
אי אפשר להגיד:
✓ ערכים משותפים
✓ יציב
✓ מצחיק
✓ משפחתי
✓ עובד בעבודה טובה
ולסמן “מתאים”.
צריך להיות גם משהו שמושך אותנו לאדם ורוצה בקרבה שלו.
זה לא חייב להיות זיקוקים מהשנייה הראשונה, אבל בדרך כלל צריכה להיות לפחות משיכה בסיסית
ורצון להתקרב.
משיכה יכולה להשתנות
וזו נקודה שחשוב מאוד לזכור.
המשיכה שאנחנו מרגישים בתחילת קשר אינה בהכרח המשיכה שתהיה בעוד חמש או עשר שנים.
החיים משתנים.
אנשים משתנים.
הגוף משתנה.
גם אנחנו משתנים.
ולפעמים המשיכה דווקא מתחזקת ככל שמכירים אדם לעומק.
מישהו שלא בהכרח היה “הטיפוס שלך” בתמונה הראשונה יכול להפוך לאדם הכי מושך בעולם אחרי
שנוצר חיבור רגשי.
ומצד שני, משיכה ראשונית חזקה יכולה להיחלש אם אנחנו מגלים שהתנהגות מסוימת של האדם
פשוט לא מתאימה לנו.
לכן לא תמיד נכון לשאול: "האם אני נמשך אליו עכשיו?”
לפעמים השאלה הטובה יותר היא: "האם אני רוצה להתקרב אליו ולהמשיך להכיר אותו?”
ומה לגבי “כימיה”?
המילה “כימיה” הפכה כמעט למילת קסם בעולם הדייטינג.
“לא הייתה כימיה.”
“יש בינינו כימיה מטורפת.”
אבל מהי בעצם כימיה?
בדרך כלל מדובר בשילוב של משיכה, נוחות, סקרנות, הומור, תקשורת ותחושה שמשהו פשוט זורם.
וכאן בדיוק מתחבר העניין. כימיה יכולה להיות גשר בין משיכה להתאמה. כי לפעמים אנחנו לא
מרגישים “וואו” בשנייה הראשונה, אבל אחרי כמה שיחות מגלים שהאדם שמולנו הופך למעניין יותר
ויותר.
האם כדאי להתפשר על משיכה?
זו שאלה עדינה.
אם הכוונה היא: “האם חייבים לחפש את האדם הכי יפה בעיניי?” - ממש לא.
אבל אם הכוונה היא: “האם אני מרגיש אפס משיכה, אבל הוא אדם מושלם ולכן כדאי שאכנס
לקשר?” בדרך כלל כדאי לעצור.
אל תבנו זוגיות מתוך תחושת חובה. אתם לא חייבים להרגיש משיכה קולנועית, אבל כן כדאי שתהיה
תחושה שאתם רוצים את האדם הזה, ולא רק מעריכים אותו.
הבדל קטן בניסוח, אבל גדול בתחושה.
האם כדאי להתפשר על התאמה?
גם כאן - תלוי על מה.
יש הבדל עצום בין פשרות קטנות לבין ויתור על דברים מהותיים.
אפשר להתפשר על מי בוחר את הסרט.
אפשר להתווכח על חופשה.
אפשר להסתגל להרגלי בוקר שונים.
אבל אם אחד רוצה ילדים והשני לא - זו לא “פשרה קטנה”.
אם אחד רוצה מונוגמיה והשני לא - זו לא העדפה לגבי מסעדה.
אם יש פער עמוק בערכים או בציפיות הבסיסיות מהחיים - כדאי להכיר בו ולא לקוות שהאהבה פשוט
תעלים אותו.
אז מה עדיף - פרפרים או יציבות?
גם וגם.
זוגיות טובה לא חייבת להרגיש כמו רכבת הרים כל יום.למעשה, קשר בריא יכול להיות מאוד יציב ועדיין מלא במשיכה.
הטעות היא לחשוב שיציבות פירושה שעמום. או שמשיכה פירושה דרמה.אפשר להיות רגועים ובטוחים אחד בשני ועדיין לרצות מאוד להיות יחד.
אפשר לצחוק, להתגעגע, ליהנות מקרבה ולשמור על תחושת חידוש - בלי שכל יום ירגיש כמו פרק
חדש בסדרה.
7 שאלות שכדאי לשאול את עצמכם
אם אתם מתלבטים לגבי קשר חדש, נסו לענות בכנות על השאלות הבאות:
- האם אני נמשך/ת לאדם הזה, גם אם לא מדובר במשיכה “מושלמת”?
- האם אני נהנה/ית להיות לידו גם כשאנחנו לא עושים משהו מיוחד?
- האם אנחנו יכולים לדבר על דברים שקשים לנו?
- האם הערכים והציפיות שלנו מהחיים מספיק קרובים?
- האם אני מרגיש/ה שאני יכול/ה להיות עצמי לידו?
- האם אני מכבד/ת אותו גם כשאנחנו לא מסכימים?
- האם אני רוצה להכיר אותו יותר - או שאני פשוט מפחד/ת להיות לבד?
השאלה האחרונה חשובה במיוחד. לפעמים אנחנו נשארים בקשר לא כי הוא נכון לנו, אלא כי
האלטרנטיבה מפחידה אותנו.
ומה לגבי זוגות ותיקים?
גם בזוגיות ארוכה, משיכה והתאמה ממשיכות להשתנות. המשיכה יכולה להפוך לפחות ספונטנית ויותר מודעת. בהתחלה מספיק מבט כדי ליצור מתח.
אחרי שנים יחד, לפעמים צריך לייצר זמן, פרטיות, חוויות משותפות ורומנטיקה.
זה לא אומר שהמשיכה נעלמה.
היא פשוט דורשת יותר מקום בתוך החיים.
וזה נכון במיוחד כאשר נכנסים לתמונה עבודה, ילדים, עומס, שגרה וחוסר שינה.
לפעמים מה שחסר הוא לא אהבה ולא משיכה אלא הזדמנות להרגיש שוב זוג.
ומה באמת מחזיק זוגיות לאורך זמן?
אם צריך לבחור מילה אחת, כנראה שזו לא תהיה “משיכה” ולא “התאמה”.
זו תהיה תקשורת.
כי זוג יכול להיות מאוד מתאים אבל לא לדעת לדבר.
זוג יכול להיות מאוד נמשך אבל לא לדעת לפתור קונפליקטים.
וזוג יכול להיות שונה מאוד, אבל לדעת להקשיב, להתגמש, לכבד ולהתפתח יחד.
בסופו של דבר, זוגיות טובה היא לא חיבור בין שני אנשים זהים.
היא חיבור בין שני אנשים שיכולים להיות שונים - ועדיין לבנות לעצמם עולם משותף.
אז לסיכום, מה יותר חשוב?
אם חייבים לענות במשפט אחד:
משיכה גורמת לנו לרצות להתחיל את הקשר. התאמה עוזרת לנו לרצות להישאר בו.
אבל גם זה קצת פשטני. כי משיכה בלי התאמה עלולה להפוך לקשר סוער שלא באמת מתאים לחיים
שלכם. התאמה בלי משיכה עלולה להפוך לקשר יציב ונעים שחסר בו משהו חשוב.
החיפוש האמיתי הוא לא אחר האדם שיגרום לכם לבחור צד, אלא אחר אדם שיש בו מספיק משיכה
כדי שתרצו להתקרב, מספיק התאמה כדי שתרצו לבנות יחד, ומספיק תקשורת כדי להתמודד עם כל
הדברים שלא יהיו מושלמים. כי בסוף, זוגיות טובה לא נמדדת רק לפי כמה הלב דופק כשאתם
נכנסים לחדר. היא נמדדת גם לפי איך אתם מרגישים כשאתם יושבים יחד בשקט, אחרי יום ארוך,
בלי צורך להרשים אף אחד.
פרפרים זה נפלא. בית זה חשוב. והקסם האמיתי הוא למצוא מישהו שאפשר להרגיש איתו את
שניהם.
שתף עם:
